תולדות הדפוס העברי

תולדות הדפוס העברי

המונח "דפוס" הושם לראשונה בשנת 1477 בעיר פרארה שבאיטליה הצפונית. את המונח הזה "אימץ" לעצמו היה הרלב"ג (רבי לוי בן גרשון) שהיה פילוסוף, פרשן ואסטרונום ספרדי.

הדבר הראשון שרלב"ג הביא לידי הדפסה היה ספר הפירושים שלו לספר איוב.

השימוש באות העברית

הפעם הראשונה שנעשה שימוש באות עברית בדפוס היה בשנת 1441 בעיר אביניון שבדרום צרפת, איפה שהיה ממוקם ארמונו של האפיפיור באותה המאה. עשרת הספרים הראשונים שהודפסו בעברית היו באותיות מרובעות ובדפוס אחיד, הספרים הודפסו בעיר רומא שבאיטליה סמוך לשנת 1470. כגון:

  • פירוש לספר דניאל של הרלב"ג
  • פירוש על התורה לרמב"ן
  • ספר השרשים לרד"ק

הספר פירושו של הרש"י לתורה היה הספר העברי הראשון שהודפס, בספר צויין בפירוש את שנת ההדפסה ואת שם המקום שבו הודפס. בשאר ההדפסים לא צויינו כלל אותם פרטים.

הדפוס העברי

במאה ה-15 הודפסו בכל העולם יותר מ-30 אלף ספרים שנקראים "אינקונבולים" אשר זהו הכינוי הכללי לספרי הדפוס הראשונים שהודפסו מאז 1445 ועד 1500, ניתן לקרוא לסוג דפוס זה גם דפוס עריסה או ערש. מתוך אותם ספרים כ-250 כרכים הודפסו בשפה העברית. אוסף הספרים העבריים המפורסם ביותר שייך לג'ק לונצר מהעיר מאנטוורפן שבבלגיה הפלמית. לכל עותק מדפוסי העריסה יש ערך בפני עצמו, וזאת מפני שלפעמים יש שוני בין עותק של ספר אחד לעותק של ספר שני מאותה מהדורה.

בתחילת המאה ה-16 כבר פעלו יותר מ-30 בתי דפוס גדולים (בעיקר בצפון איטליה ובחצי האי האיברי). ההדפסות העיקריות היו בנושאי דת, כגון:

  • תנ"ך
  • פרשנויות מקראיות
  • תלמוד
  • ספרי הלכה ("ארבע טורים" ודומיו)

אך היו גם ספרים שעסקו בלמידת דקדוק, פילוסופיה, אומנות, היסטוריה, מתמטיקה, הדנסה ורפואה.

התשתית הגדולה והרחבה ביותר להקמת בתי-דפוס בשפה העברית נעשת והוקמה ע"י מגורשי ספרד.
אותם מגורשי ספרד הקימו בתי דפוס עבריים בכל רחבי האימפריה העות'מאנית ובעיקר בערים:

  • פאס
  • איסטנבול
  • אדירנה
  • צפת
  • קהיר